פרק המבוגרים חובש לראשינו שלושה כובעים:


ליווי ילדינו מהגיל הרך ועד שפורשים כנפיים (וגם אז טוב שישובו לקן מדי פעם…), הכי טוב שאנחנו יכולים ויכולות – בכל רגע נתון.
קשה להמציא את זה לבד, טוב לחשוב ביחד, להתעדכן, ללמוד איך עושים קסמים, להתרגש, להתפלץ, ולצמוח יחד איתם.
במפגשי הורים וצוותים חינוכיים וגם בפגישות פרטניות – להתייעץ, לתכנן, לנשום.


חיים של יחסים – זה לא נגמר בגיל 20…
כשהייתי נערה, גיל שלושים נראה לי כל כך מבוגר ולא יכולתי לדמיין מעבר לזה…
היו המון ״בדיחות״ על זוגיות ארוכת שנים שנס-ליחה, על שיעמום, אבדן העניין והחשק – לא תמונת עתיד מעודדת במיוחד. על זה נוספה המבוכה – אף אחד לא רוצה לדמיין את ההורים שלו עושים סקס, והוליווד לא באה לסייע לנו. מה נחוץ לנו? מה אנחנו מחפשים? מה קשה ומה נהדר? מה אנחנו מדמיינות? איך מתקרבים? איך מתקנים טעויות? לבדוק יחד, בקבוצת חשיבה משותפת, יכול לקדם את היחסים שלנו עם עצמנו ועם אחרים לאן שנרצה להגיע.


חוזים חדשים ליחסים מתמשכים
יחסים הם מסע – לפעמים טיול של יום ולפעמים מסע ארוך וחוצה יבשות.
לאורך הדרך אנחנו משתנים – המשאלות, הצרכים, סדר העדיפויות… גם היחסים מבקשים שינוי, הסכמות והסכמים חדשים. הקשר בין הורה לילד שנולד שונה מאד מזה שקושר אותם בבגרותו של הילד, כמבוגר עצמאי. הקשר בתחילת היכרות בין שני זרים, שונה מזה שמתפתח ביניהם. הקשר בין אחים או אחיות, משתנה מן הקצה אל הקצה בבגרותם. בעזרת תהליך אימון אישי או זוגי, המלווה במבט חיצוני אחראי, אפשר לדייק את ההסכמה שבסיס היחסים בהתאם לרצון של שני הצדדים.