בכל קיץ, אני מקדישה זמן לסיכום השנה שעברה במבט אל השנה הבאה. מילת המפתח השנה היתה ללא ספק – פורנו.

לא היתה אף קבוצה – מכיתה ה׳ ועד מכינה, מהורי גנים ועד הורי תיכון, שלא הביאה את הנושא הזה לדיון.

הנה 7 מחשבות על חשיפה וצריכה ועל התמודדות עם תרבות צריכה של פורנו אצל צעירים.

בואו נדבר על בנים.

1. זו כבר לא בושה (וזה דווקא טוב)

לפני עשר שנים, ואפילו חמש, השיחה היתה מתחילה בשאלה: ״למי יצא פעם לראות פורנו?״ שימו לב לשאלה, אף מילה כאן לא מקרית: למי יצא (סתם, במקרה, מין תאונה לא מכוונת כזו), לראות (לא לצרוך), פעם (לא הרגל קבוע). היום כבר אין צורך לשאול, ואין בושה להודות. את השאלה הזהירה מחליף סבב: ״כל מי שרואה או ראה פורנו – שיגיד כל מה שהוא זוכר מהפעם הראשונה. מתי זה היה, איפה, עם מי, איך זה הרגיש, למי סיפרתם, מה ראיתם…״. כשיש מי שאומר שהוא לא, אני מתפעלת ושמחה; אבל ברור לגמרי ש(כמעט) כולם צורכים פורנוגרפיה.

בשיחה אינטימית, כנה, נער בכיתה ח׳ אמר שהוא לא. החבר שישב לידו אמר בפליאה אמיתית: ״אז איך אתה מאונן?״

לישירות הזו יש צד חיובי וחשוב. הכרה בהרגלים ובהתנהלות של הצעירים במעגל מאפשרת שיח אמיתי ופתוח. אל תניחו שאתם יודעים, אבל אל תתביישו לשאול ולדבר על זה.

2. זה מתחיל מוקדם. ממש.

נער אחד סיפר: ״אני התחלתי בכיתה ד׳. זה היה בקורונה והיינו המון לבד, וגם כל הזומים האלה על המחשב כל היום. אז נגמר זום עם הכיתה ונזכרתי שאמרו שיש דבר כזה פורנהאב, אז רציתי לבדוק מה זה וחיפשתי במחשב, ומצאתי, ונכנסתי, וכשהרמתי את העיניים עברו שלוש שעות״.

״וואוו! – אמרתי – ומה עשית?״

הוא השפיל עיניים וחייך חיוך נבוך: ״הלכתי לאמא שלי וסיפרתי לה״

רקדתי ריקוד קטן בלב והתאפקתי לא להתעלף עליו: ״ומה היא עשתה?״

״היא אמרה לי שפורנו זה גרוע וזה לא לגילי ואז היא ביקשה שאראה לה מה ראיתי״ (איזו אמא!)

"ו…?״

״זה היה ממש מביך, אבל הראיתי לה. והיא ביקשה ממני לא לראות יותר. ובאמת הפסקתי.

אבל השנה התחלתי שוב…״

אפילו משרד החינוך מצהיר שהרבה ילדים נחשפים לפורנו עוד לפני שמתחילה ההתפתחות המינית שלהם. בכיתה ה׳ התווכח איתי אחד הבנים הצעירים בחירוף נפש על זכותו לצפות בפורנו. מעבר לקרב על העצמאות, החשוב מאין כמוהו לכל אחד ואחת, ניסיתי להבין מה לו ולפורנו.

אמרתי: ״תגיד, כשאתה צופה בפורנו, מה אתה עושה?״

״מה?״, הוא התבלבל לרגע.

״מה אתה עושה? מכין לך משהו לאכול ליד, איזה סנדוויץ׳, משהו לשתות, נוגע בעצמך, מסתכל על הודעות בווטסאפ – מה אתה עושה?״

הוא משך בכתפיים. לא יודע. נראה ש״לגעת בעצמך״ לא היה בכלל ברשימה.

3. בהתחלה זה לא בשביל להתגרות, לא מתוך חרמנות ולפעמים אפילו לא מתוך סקרנות.

זה סוג של חניכה, מבחן כניסה לשבט הגברים. מישהו דוחף לך מסך לפנים שרץ עליו משהו. מסקרן, קצת מביך, אולי קצת מגעיל, אולי קצת מבהיל – אתה צריך להישיר מבט, לא להראות כלום, אפילו לא התרגשות. אם שמת על הפנים את המסכה של 'אדיש/רגוע/קול' – אתה בפנים. במועדון. אם לא תאתגר את הקוד הגברי – קשוח, אדיש, בוטה, תוכל להישאר ״במועדון״.

אחד הבנים אמר: "בפעם הראשונה שלי 'תפסתי' את אחי רואה פורנו בשירותים. נידנדתי לו שיסביר לי, אז הוא הראה לי איך נכנסים לאתרים ואמר לי: ״תשמע, בהתחלה, אחרי שתראה את זה, תרגיש חרא. אבל אחר כך תתרגל וזה יעבור לך״.

זה העציב אותי כל כך

. תחשבו רגע על המשמעות של ה״עצה״ הזו – כדי לא להרגיש רע, תצטרך להמית משהו בלב הטוב שלך, אבל אל תדאג, זה יקרה.

4. ומה לגבי בנות?

‏הסיפור של בנות ופורנו, מצדיק פוסט נפרד (שיגיע בקרוב): ‏על המוטיבציה לצפות כדי לדעת מה מצופה ממני, ״איך לעשות את זה טוב, ‏איך לעשות את זה נכון״; על השאלה האם לצפות בפורנו זו בגידה; על המחשבה המטרידה שאם מישהו ידמיין במקום לצפות בפורנו, אולי ידמיינו אותי?!! ועל שלל הדרכים בהן פורנו משפיע על נשים. כאמור – פוסט נפרד בקרוב.

‏ויחד עם זה, לא מדובר בסיפורים נפרדים, אלא בחלקים שונים של אותו סיפור. צריכת פורנו של בנים ושל בנות, כמו גם העדרה, וכל מחשבה או רגש שעולים סביב זה, משפיעים גם על בנים וגם על בנות, כי הם משפיעים על היחסים.

הרבה פעמים בנות אומרות: ״אני לא רוצה לראות פורנו, לא לבד ולא ביחד, אבל שהוא יעשה מה שהוא רוצה. זה לא ענייני״. ‏אבל זה כן עניינך, חשוב לומר, אתם שלושה במיטה. את והוא והפורנו.

ובכלל – שואלים בנות ובנים – אם לא פורנו אז איך לומדים? איך נדע מה עושים?

הנה עוד הזדמנות לדבר על משחקיות – זו לא תחרות, זה לא מופע. אפשר לנסות, להשתעשע, לשחק. להיות קרובים ולהנות – זה כל הרעיון, לא?

5. מה אמרנו כל השנים? 

זה סרט. זו לא המציאות.

מדובר בסרט בדיוני, ‏זו לא המציאות. בעצם ללמוד מפורנו על סקס זה כמו ללמוד ‏מדע מסרט מדע בדיוני. ‏כמו להניח שאם ראית 17 עונות של ״האנטומיה של גריי״ אתה יכול לעשות ניתוח מעקפים, או להסכים להיות מיוצג על ידי עורך דין שלמד והוסמך בנטפליקס.

זו תעשייה.

גם היום, אני מדברת איתם על הסוגיה המוסרית. על הניצול, ‏הסחר בבני האדם, האלימות. על כך שמישהו מרוויח מזה. על כך שהצרכנים – כלומר, כל מי שצורך פורנו, הם הדלק בגלגלי התעשייה הקשה והאכזרית הזו. אני בהחלט מנסה ״לקלקל את התיאבון״.

זו התמכרות.

וכמו כל התמכרות – היא מתגברת, בשכיחות הצריכה ובעצמת החומר. מה צרכתם פעם ומה היום? כמה צרכתם פעם וכמה היום? ומתי? ועל חשבון מה?

על כל הדברים האלו חשוב לדבר איתם, אבל שלא כמו בתחילת הדרך, אני יודעת שזה לא מספיק כדי לעצור. זה לא מספיק משכנע –  כולם יודעים שזה בידיוני, אז מה? הארי פוטר דמיוני, וגם כל הגיבורים של מארוול, וזה לא מפריע לנו להיות מוקסמים מהם ולא גורם לאף אחד לא ללכת לקולנוע. ובאשר למוסר – אנחנו כולנו כל כך מיומנים בהסטת המבט המאפשרת לנו ליהנות משפע של דברים: ‏לצרוך בשר בלי לחשוב מאיפה הוא מגיע. לטוס לחופשה בלי לחשוב על טביעת הרגל הפחמנית. להזמין מוצרים מסין בלי לחשוב על זכויות אדם ‏ועל הזיהום של כדור הארץ, מה זה משנה אם אישה אחת תצרוך פחות…

    6. אז מה אפשר לעשות?

אני מוצאת שהדבר הכי יעיל הוא לקיים דיון גלוי ופתוח בשאלה: ״האם כדאי לי או לא״. האם צפייה בפורנו משדרגת את החיים שלי או פוגעת באיכות שלהם. האם הכישורים החברתיים שלי מתפתחים או נפגעים. האם עצמת ההנאה שלי (לא רק מסקס) מתגברת או דווקא פוחתת?

בשיחות ובמפגשים – בעיקר להקשיב. לשאול מתוך רצון לדעת ולהקשיב בעניין אמיתי ובסבלנות. כשמצליחים לא להיבהל, לא להתייאש ולא לנאום – דברים זזים. מניסיון. אם הם הולכים הביתה עם סימן שאלה, זו כבר התחלה טובה.

7. זו החלטה. יש לכם אפשרות בחירה.

לקראת סוף שנת הלימודים ‏פגשתי את שכבת י' במלואה, לשיחה על ״הזכות לצפות בפורנו״. לא התכוונתי לזכות במובן של "זכויות אדם", אלא לזכות בניגוד לחובה… לאפשרות להחליט האם לצרוך או לא.

בסוף המפגש הצעתי להם להימנע, או להפחית, עד שניפגש בפעם הבאה, ולבדוק מה קורה במהלך התקופה. כשנפגשנו שוב, בערך מחצית הנערים העידו שנענו לאתגר ברמה כזו או אחרת. רשימה חלקית של התגובות כללה: ״נפגשתי יותר עם חברים״, ״היה נורא מבאס, אבל עשיתי יותר ספורט״, ״הייתי חייב להתרחק מהטלפון״, ״ישנתי יותר טוב״, ״הרגשתי בן אדם טוב יותר, נקי כזה״ וגם – ״נראה שיותר בנות שמו עלי, או לפחות שמתי לב לזה״.

אני אף פעם לא יודעת מה הטיעון המשכנע. אני מניחה שלכל אחד בקבוצה כזו יש ״כפתור״ אחר. אבל שילוב כל הטיעונים האלה ובראשם ההבנה שצריכת פורנו משבשת את היכולת שלהם ליהנות בחיים והתזכורת שבידיהם ובכוחם להחליט להפסיק לצרוך פורנו, עוזרים בהחלט.