אורנה יקרה, כבר כמה ימים שאני רוצה לכתוב לך, אך הימים העמוסים עברו (מעבר דירה קשוח) ומסתבר שחלפו כבר שבועיים. רציתי לומר תודה על הערב המיוחד שהעברת לילדות ולנו. על ההומור, הקלילות והחום. הערב איתך עשה פלאים ופתח סכר של שתיקה ובושה, הן של הילדות והן של האמהות. הרשמים נשארו איתנו ושוחחנו על כך בל״ג בעומר, האמהות וגם האבות שסיפרו בהומור על המצב הנפשי של האמהות כשחזרו מהשיחה 😜). צדקת כשאמרת שהערב יביך יותר אותנו מאשר את הילדות. יום למחרת xxx המורה סיפרה על כך שהבנות שיתפו, ונראה שהשיח שם הפך לרגיל, פשוט, כבר לא מהוסס. לכשעצמי, אצתי רצתי להוסיף לערכה שהכנתי מראה עם ידית (!), וxxxx בתי, שנזעקה על כך שהמפגש מתוכנן לילדות ולאמהות יחד(מהבושה להיחשף בפני האמהות), ישבה בארוחת השישי המשפחתי שאחרי המפגש ושאלה את אחיותיה באיזה גיל הן ״קיבלו״. ככה, לפני כולם ולפני בעלי שנחנק בלב אך עשה פרצוף של מה בכך. אז תודה על כל זה. לא יכולנו לבקש שיחה כנה, אמיתית ומחזקת לחיים יותר מזו שנתת. תבורכי! המשך שבוע מקסים ולהתראות בהמשך