אחד קצרצר, והפעם – מוקדש לאנשי חינוך.
היא אמרה בקול שבור לב: ״אני מסתכלת עליו והסיכוי שלו כל כך קטן, אני ממש רואה את המבוגר אלים שהוא יהיה. את האבא הפוגע ‏, את הבן זוג המתעלל.״

ואני חשבתי על ‏הנער הזה בכיתה י״א.
דיברנו על גבולות ועל מצבי סיכון, על היכולת להתערב ולעצור סיטואציה לא טובה. דיברנו על השיט שקורה במסיבות ומה קורה כשמערבבים ה מ ו ן אלכוהול עם לחץ חברתי, תרבות פוגענית והרבה בילבול. והוא אמר, מסתכל על החברים שלו: ״אני, אני הייתי מארגן שם חגיגה״‏ והמשיך לתאר בפרטי פרטים ‏מבחילים מה היה עושה לאותה נערה שפוכה מאלכוהול.
‏הסתכלתי עליו ברצינות גמורה ובכל החמלה והחיבה שיכולתי לגייס ‏‏על סמך הכרותנו ‏המוקדמת ועל סמך מה שנשאר מהאמונה שלי שאנשים הם טובים ואמרתי: ״לא נכון. לא היית עושה את זה. אני מכירה אותך‏ ואני יודעת איזה בנאדם טוב אתה. אני יודעת שאתה זה שהיה ‏עוצר את זה , ובכל מקרה – בטוח לא משתתף בזה.״ העיניים שלנו ננעלו לרגע והיה שקט בכיתה.